ב: הבשורה על פי יהודה איש קריות

331 אשרי השעה שהוא נולד בה, אשרי הבטן שממנה בא, אשרי הדור שראה אותו, אשרי העין שציפתה לראותו . דְּבר פיו מביא ברכה ושמחה רבה . כשסיימתי למסור את תוכן הדרשה, קרא אנדרי, אחיו של שמעון : ״כעת נזכרתי בהמשך דברי הנביא, ככתוב : 'ה' אלוהים, אדוני ומלכי, יעזור לי' . כלומר, המשיח עתיד להתחזק בייסוריו . ״ התלמידים שמעו את הדברים ואמרו : ״כעת אנחנו מבינים את טעמם של חבלי משיח . ״ הם נרגעו, והשמחה חזרה אל לבם . רק שמעון בר-יונה ישב לבד, אפוף יגון . הוא שתק שעה ארוכה, כאילו ינק מן השדיים של התוגה . לבסוף קרא בתוקף : ״אני לא ארשה לו ללכת לירושלים ! האם הישועה חייבת לבוא דווקא מירושלים ? ״ עניתי לו : ״שמעון בר-יונה, אל תחטא בשפתיך . אתה לא יכול להסיר מגבך את העול שהונח עליו . עליך לדעת שהדרך אל הגאולה חייבת לעבור בירושלים . בלי ירושלים, אין משיח . ״ אחרי זמן-מה התפזרו התלמידים . כל אחד חיפש אבן להניח עליה את ראשו, עטף את ראשו במעילו, שכב לישון במקום שמצא לנכון, ושקע בתרדמה עמוקה . שניים היו ערים, והשלישי הביט בהם . ממקום משכבי ראיתי את הרב עומד ומתפלל לבד על ראש הגבעה ואת שמעון בר-יונה יושב למרגלותיה...  To the book