יח: קורנליוס בכפר נחום

165 שני ממליחי דגים עקבו אחריהם במבטם וראו איך הם מתרחקים ונבלעים בצללי הרחוב . הם הביטו שעה ארוכה, ואחר כך שמעתי מה דיברו ביניהם : ״הכול קרה מפני שהוא מתחבר איתנו, האנשים העניים . לכן האחרים שונאים אותו . ״ ״הוא המשענת המנחמת שלנו . מי, חוץ ממנו, דיבר איתנו כך ? ״, חברו המשיך להביט אחרי האיש . ״הוא יוחנן בעצמו . יוחנן שקם מן הקבר כדי לנחם אותנו . ״ ״הוא אליהו הנביא . הוא מרפא חולים כמו אליהו הנביא . ״ ״נו, נו . עוד תספיק לספר הכול בבית הכנסת . כעת תחזור לעבודה ! ״, האיץ אחד המשגיחים בעובד החולמני שלא הפסיק להביט בעיניים עורגות לכיוון שאליו פנו הדרשן ומלוויו . ״בעצם, הם צודקים ! ״, קראתי אל ידידי, שעמד אחוז חלום כמו האחרים . ״מי ? ״, שאל שר המאה . ״המשגיחים . אלה הם שכירי יום . המעסיקים שלהם משלמים עבור זמנם, והוא מנתק אותם מן העבודה ! האיש הזה עובר על החוק ! ״ שר המאה הביט בי בכאב . צער רב היה טמון במבטו . ״כן, הוא מפריע לעבודה״, הודה . ואחר כך הוסיף ואמר : ״גם השמש וגשמי האביב משבשים את עמל היום של השכירים בבשורת השמחה והנחמה שהם מביאים . ״ לא הבנתי את ידידי . על כל פנים, הגיעה השעה ...  To the book