ג: הסוד של מר ויאדומסקי

34 והצעדים החלושים לא יכולתי לזהות שום סימן לביקור של מישהו ממכריי . הרוח העזה חדרה דרך קירות העץ הדקים, ובחדרי שרר קור מקפיא . לכן המשכתי לשכב במיטה בנשימה עצורה . חיכיתי וחשבתי מי זה יכול להיות . לבסוף נשמעה דפיקה בדלת . שאלתי מי זה, וזיהיתי אותו לפי הקול שענה לי . מאחורי הדלת עמד מר ויאדומסקי . ביקשתי ממנו להמתין רגע עד שאסדר מעט את החדר . נחפזתי ועשיתי את זה מהר . כשפתחתי את הדלת נפל לזרועותיי אדם זקן, קופא מקור . הושבתי אותו על הכיסא היחיד שהיה ברשותי, קירבתי אותו אל התנור ומיהרתי להסיק אותו בעזרת פיסות נייר וגזרי עץ כדי לחמם אותו . גלידי קרח השתלשלו מקצות שפמו הלח, והוא רעד מקור . מולי ישב זקן שבור ורצוץ, עטוף פרוות שועל מרוטה, שכבר ידעה ימים טובים יותר . עיניו היו אדומות ונפוחות כעיני אדם שלא ישן כמה לילות . אצבעותיו המעוותות, הכחולות-אדמדמות, רעדו כשכיסה את פיו בממחטה במאמץ לבלום את השיעול שהרטיט את לחייו הכמושות . מראהו הדאיג אותי, ושאלתי בפליאה : ״מה קרה לך, מר ויאדומסקי ? מדוע יצאת החוצה במזג אוויר כזה ? ״ ״יצאתי החוצה במזג אוויר כזה, כי אתה לא רצית לבוא אליי . אנחנו חייבים ...  To the book