מוקשים על הדרך

אוסלו — השמיים הם הגבול 257 ההידרדרות החמורה ביותר בפופולריות של תהליך אוסלו החלה ב- 25 בפברואר ,1994 כאשר המתנחל ברוך גולדשטיין פתח באש על פלסטינים שהתכנסו לתפילה במערת המכפלה בחברון, והרג 20 בני אדם . הטבח עורר גל של הפגנות ומהומות משני עברי הקו הירוק . בעקבות הפגנות של אלפי אזרחים ערבים בנצרת ב- 26 בפברואר, החלו מספר צעירים ליידות אבנים בשוטרים, שהגיבו בחומרה . כבעבר, הניחו כמה מפגינים שחסינותו הפרלמנטרית של זיאד תהפוך את ביתו למקלט בטוח . ושוב הוכח, כי חסינות זו מוגבלת ושברירית, כשהשוטרים פרצו אל הבית . מוקדם יותר באותו היום, נאם זיאד בפני ההמונים . הוא האשים את הממשלה, ובעיקר את התעקשותה על "שלב ביניים" ממושך : מדוע עלינו להמתין שנים ארוכות עד להסדר הקבע ? הם חושבים שנחיה בחלל ריק בשנים הללו ? לא, אין חלל ריק — הוא יתמלא במעשי טבח ובאלימות . איש לא יכול לבלום התפתחות היסטורית, והמדינה הפלסטינית תקום ותהיה . הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים, כמו גם בדרום לבנון וברמת הגולן, יבוא לסיומו — אז מדוע עלינו לחכות ? [ . . . ] 40 אנחנו נשלם על כך בדם, לא רק בדם ערבי אלא גם בדם יהודי . תוקף ...  To the book