המקונן

מקל בגלגלי ההיסטוריה 229 אל קיר של מערה כל חייהם . האסירים רואים צללים של בני אדם וחפצים, שחולפים על פני האש הבוערת מאחוריהם, מוטלים על הקיר, אך עבורם הצללים, ולא האובייקטים שיוצרים אותם, הם המציאות . בסיפור זה, הפילוסוף הוא כמו אסיר משוחרר שיכול לראות את האמת, ולא את הצללים . האסירים האחרים מסרבים לעזוב את המערה, שהיא דרך החיים היחידה שהם מכירים . ב- 25 באפריל שלח חביבי לזיאד עותק של הספר, אליו צירף פתק קצר : "עוינות משותפת יכולה להיות תחילתה של אהבה — או סופה . אך עוינות מצד אחד בלבד — לזה אני לא רגיל" . ב- 1 במאי שלח זיאד את הספר בחזרה עם תשובה שבה כתב : "הפוסל במומו פוסל" והאשים את חביבי בגילויי שנאה . חביבי, ששהה בחוץ לארץ, לא קיבל את תשובתו של זיאד ; חתנו, שקיבל את העותק הדחוי, העדיף שלא להראות לו אותו . באותו היום, נאם זיאד במצעד השנתי לרגל האחד במאי והקדיש את מרבית דבריו לפואמה חדשה בשם 'המקונן', שהתייחסה ישירות 21 'המקונן' הוא מסמך חשוב, בלי קשר למשבר האידאולוגי במפלגה . לערכו האומנותי . בעוד שניתן לקרוא את הפואמה כמתקפה אישית על חביבי, היא הרבה יותר מזה . היה זה טקסט שבו הביע...  To the book