אינתיפאדה

ילדים בשדה הקרב 187 הכיבוש ניסו לדכא את ההתקוממות ביד קשה, והרגו בשבוע הראשון 27 פלסטינים, בהם ילדים . בתגובה יצאו פלסטינים בתוך הקו הירוק להפגנות מחאה בכל חלקי המדינה . בישיבת המועצה המקומית של נצרת ב- 16 בדצמבר ,1987 ביקש זיאד מהחברים לקום לדקת דומייה לזכר ההרוגים בגדה המערבית וברצועת עזה, ואז השמיע הצהרה ארוכה, שבמהלכה ניתח את האינתיפאדה בהקשר מקומי וגלובלי . כדרכו, היה זיאד אופטימי, 25 ראוי לציין, שמחקרים וזיהה "תזוזה בעומק דעת הקהל הישראלית" . אקדמיים אישרו את אבחנתו האינטואיטיבית של זיאד . השינוי אומנם לא היה מידי, אך שיעור התמיכה בהקמתה של מדינה פלסטינית בקרב יהודים ישראלים עלה מ- 21 אחוזים ל- 34 אחוזים שנתיים לאחר פרוץ 26 האינתיפאדה . האופטימיזם האינסופי ששידר זיאד היה, ללא ספק, כלי לגיוס פוליטי, אך לעיתים נראה היה שיש בו משהו מהאמונה המשיחית . אמונתו בשחרור הבלתי נמנע של העם הנתון כרגע 'על הצלב', כמו גם בהקמתה של מדינה פלסטינית בדרך ההתקוממות, ביטאו אמונה זו . החשיבה המשיחית נוטה לראות בכל קושי סימן לביאתו הקרבה של המשיח, חבלי משיח, הדומים לחבלי לידה . בנאומו בפני פעילי החזית ...  To the book