המקומי והלאומי

150 פרק חמישי אֲנִי מֵהָעִיר הַזּוֹ, מֵרְחוֹבוֹתֶיהָ הָעֲצוּבִים מֵעוֹרְקֵי מִשְׁכְּנוֹת הָעֹנִי, מִלֵּב הַבִּנְיָנִים הַמְּבֻצָּרִים . אֲנִי מֵרְחוֹב יוֹם הָאֲדָמָה וּמֵרַחֲבַת הָאֶחָד בְּמַאי וּמִכִּכַּר סַבְּרָא וְשַׁאתִילָא, וּמֵהַסִּמְטָאוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאֲלֵיהֶן לֹא מְעִזָּה הַמִּשְׁטָרָה 75 לְהִכָּנֵס כַּאֲשֶׁר הָאֲנָשִׁים בּוֹעֲרִים מִזַּעַם . השיר קושר את הפטריוטיזם המקומי של זיאד לתמות הרחבות של המאבק הלאומי-פלסטיני, והוא מעלה גם את מקומה של נצרת באירועים ההיסטוריים המוזכרים בו . הוא מתייחס, למשל, לטבח במחנות הפליטים הפלסטיניים סברא ושאתילא במהלך הפלישה הישראלית ללבנון ב- 1982 . הטבח עורר גל מחאה נזעם בנצרת, שדוכא בכוח רב על ידי המשטרה ( ר' פרק 7 ) . ההתייחסות ל'יום האדמה' הייתה מרכזית עוד יותר לחיבור המקומי-לאומי בין לאומיות לזיכרון . בחירתו של זיאד לראשות העיר הגבירה את חשיפתו הציבורית והעניקה לגיטימציה לתביעתו למקום בהנהגה הלאומית . לא היה אירוע שבו היה הדבר ברור וניכר כמו באירועים שסבבו את 'יום האדמה', יום השביתה והמחאה ב- 30 במרץ ,1976 שיידון בפרק הבא . 75 توفيق زياد، أن...  To the book