110 | דרורית הוכנר חזרו למדינות שמהן הגיעו . הילדים הועברו לרשות אביהם, ובמהלך הזמן אומצו על ידי בנות הזוג של אותם גברים . אין לי מושג אם תינוקות אלו נחשבו כיהודים, או שאולצו לעבור תהליכי גיור "מזורזים” מתישהו . זו הייתה פונדקאות מחתרתית, הרבה לפני שפונדקאות הוכרזה כפתרון לאי – פוריות ונקבעו כללים ברורים כיצד לנהל אותה עם כמה שפחות פגיעה בנשים הפונדקאיות . אותן ״סוכנויות״ עבדו כמובן לצורך רווח כספי, והן ״חתכו״ כספים גדולים מכל התיווך הזה, אולי אפילו הרוויחו יותר מהנשים עצמן . לנפתלי וציפי, בצר להם, נראה הפתרון הזה כאידאלי . הם ראו רק את עצמם, הם רצו ילד, ובאופן מודע לחלוטין הם החליטו שלא להיכנס לתוך ההיבטים המשפטיים – מוסריים של ההליך, אף שהיו אנשים ממש טובים, לגמרי אמינים, אנשים מהיישוב . נראה שזו דרכו של עולם . כשאנחנו מתמודדים מול צרה, לעתים קרובות למדי אנחנו מתרכזים בפתרונה רק דרך זווית הראייה שלנו ומקווים להשיג את המקסימום תוך כדי התעלמות מכל העוולות שמסביב . הם קיבלו המלצה מחברים שהתמודדו עם בעיה דומה, והתקשרו עם אחת מה״סוכנויות״ הללו, שאיתרה עבורם את המועמדת המתאימה . אליי הם הג...
To the book