מסקנות

134 1566 - 1484 . c ) , מגינם הגדול של האינדיאנים, היו כה ירודים ברמת התפתחותם, עד שלא היו ראויים 1 ואכן, לבקש את אלוהים ולא היו כשירים להתנצר . האפשרות להתנצר הייתה פתוחה בפני היהודים וארסמוס חפץ בכך . עם זאת, את אלה מהם שהתנצרו הוא הגדיר כ"יהודים למחצה, נוצרים למחצה" וקבע כי הם לא שינו את טבעם היהודי . את המומר מתיאוס אדריאנוס הגדיר ארסמוס כיהודי על פי גזעו, ונוצרי באמונתו . לפחות פעם אחת, בהתייחסו לידיד שהפך ליריב, הקרדינל ג'ירולמו אלאנדרו, ארסמוס לא רק גינה אותו כיהודי על פי מוצאו — לא היה בזה כל ממש — אלא שבמסגרת אותה הכפשה גם ייחס לו מאפיינים יהודיים פיזיים-ביולוגיים, מראה יהודי ואופן דיבור יהודי . על פי הגדרות רדוקטיביות של גזענות, כאשר מאן דהוא מייחס ל"אחר" קווי אופי או התנהגות שהטבע קבעם או עיצבם והללו לכאורה בלתי ניתנים לשינוי, הרי שהתייחסות כזאת יש להחשיב לגזענית . לפיכך, יש להסיק, כי מדובר אכן בהתבטאויות גזעניות, גם אם גרעין הליבה שלהן הוא דתי או תאולוגי . אלה תרמו את חלקן ליצירת מצע 1 ראו : 81 20, . Ron, Erasmus and the “Other”, pp אריסטו דן בברברים הללו וקורא להם עבדים מט...  To the book