30 שער ראשון מישהי אחרת, וזה לא היה אצלי בכלל בלקסיקון . כשהייתי בא מנסיעות, ומילאתי המון תפקידים במהלך השנים, אז עמליה הייתה שותפה להכול, וממנה לא יצא שום דבר לאף אחד . לא יכולתי לעשות שום דבר בלי שאני אדבר איתה על זה קודם, אשתף אותה ואתייעץ איתה . היא הייתה מבחינתי . . . הכותל שלי . אני לא יודע אם זו רומנטיקה, אבל זה היה כאילו בילט- אין [ מובנה ] . הייתי צריך כל יום לטלפן . עכשיו אני מטלפן בגלל דברים אחרים שלוש ארבע פעמים ביום, אבל תמיד זה היה חסר לי, והייתי צריך אותה . אם הייתי נוסע לשבועיים או יותר לחוץ לארץ בגלל העבודה, ולא ראיתי אותה, זה שיגע אותי . היה חסר לי המגע, השיחה, החיוך, "הביחד" שלנו . אני תמיד מסביר לנכדים שלי שהחיים, המשפחה והאהבה, וכל הדברים האחרים, זה כמו פרימוס . פרימוס זה מין דבר כזה שפעם היה, שעליו היו מבשלים . אבל כדי שתהיה אש, אז צריכים היו לפמפם, ואם אתה לא מפמפם, אז האש דועכת . ככה זה חיי אהבה וחיי משפחה — אם אתה לא מפמפם כל פעם, אז זה רק לעשות סקס, ורק לאכול, ורק לשתות, ורק לצאת לעבודה ולחזור מהעבודה, ובזה זה נגמר . בגיל המבוגר זה פחות סקס, אז מה זה הפמפום ? ...
To the book