אחרית דבר: שמותיו של הריבון הישראלי

284 עאמר דהאמשה | יוסי שוורץ ( עורכים ) בפלשתינה יתאפשר רק באמצעות הפרדה מוחלטת בין היהודים לבין הפלסטינים . למעשה, הנכבה היא פעולה צבאית שהוצאה מן הכוח אל הפועל ברוחו של פינסקר, כלומר פעולה של טיהור ארץ הקודש מנוכחותם של הפלסטינים, תושביה הלא – יהודים של הארץ הקדושה . העיקרון הפוליטי – תאולוגי הזה הוא שהוביל את הציונים לפתור באלימות את השאלה היהודית שייבאו מאירופה למזרח התיכון . הריבון הישראלי הוא זה שהפעיל את הצבא הישראלי כזרועו האלימה והוא זה שפעל באמצעים מטריאליים, שכוללים גם פעולות לשוניות, כדי להסתיר את האלימות, כלומר להשכיח אותה, מן הזיכרון הפלסטיני . אך לא פחות מכך הוא פעל כדי למחות את שרידי האלימות ממראה העיניים של היהודים, ובכך להדחיק ואף לבטל כל אפשרות של היווצרות חשבון נפש יהודי ובעקבותיו גם קריאה לנטילת אחריות מוסרית לאלימות היהודית שחוללה את ההרס של האתרים המטריאליים שהתקיימו במרחב הפלסטיני . עם זאת, יש להדגיש שבמקרים רבים לא הושלמה מלאכת המחיקה, והשרידים של הנוכחות הפלסטינית נותרו במקומם . המימוש האלים של עקרון ההפרדה בין יהודים לבין מי שאינם יהודים היה מבוסס על התאולוגי...  To the book