|
|
חנה פישר גרפי 116 בשלב החביון לילדים יש פחות "חברים הכי טובים" ויותר חברוּת קבוצתית . חברות קבוצתית מתקיימת בין ילדים שווים ברמתם . ההתפתחות בשלב החביון משווה ביניהם, וניתן לומר באופן כללי כי הילדים בשלב זה חווים באופן דומה את הפעילויות החברתיות, את ההיררכיה החברתית ואת חדוות העצמאות הכיתתית . הקבוצה והכיתה נתפסות בעיני הילדים כבעלות כוח וסמכות . הם משקיעים ומושקעים בהן . התפתחות זו היא מיוחדת במינה ביחסי הגומלין . הילדים מוזנים מהקבוצה בשל עדיפותה ויתרונה בכוח ובעוצמה, וכל אחד מהם תורם לכך . היחיד משקיע ומושקע בקבוצה הגדולה והחזקה שהוא חלק ממנה, ושבתורה מזינה אותו . מצב זה שונה מהשלבים המוקדמים - בהתפתחות נורמטיבית הילד לא צריך לתרום להורים כדי שיזינו אותו, מאחר שההורים מזינים אותו בין אם הוא תורם להם ובין אם לאו ( הורות שמצפה בשלבים המוקדמים של ההתפתחות להדדיות, או אף להזנה של ההורים על ידי ילדיהם, פוגעת בהתפתחות הבריאה של הילדים ) . בחביון לעומת זאת הילדים חיים חיים קבוצתיים . הקבוצה היא מקור חיותם . התפתחותם היא יחד עם הקבוצה, בתוכה ועימה . הילדים המוחרמים הם לרוב ילדים שממשיכים לה...
To the book |
|
|