כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִתל אביב־יפו אתנוגרפיה של הקפות שמחת תורה רפורמיות

גיליון 6 | דצמבר 2020 . טבת תשפ"א [ 18 ] ( 17 : 1998 Greenberg, ) . על כן, חג הוא יום מקודש, "יום שמנתקים אותו מרציפותם של שאר הימים ומציגים אותו לבד . הדבר נעשה על ידי הפקעת היום הזה מרשות הפעילות האנושית הרגילה, עד כמה שדברים אמורים בפעילות הרצונית, המכוננת" ( שביד, 1984 : 29 ) . עד אמצע המאה התשע עשרה הלכו והסתעפו גיבושם של מועדי ישראל והריטואלים הקשורים בהם, באמצעות מהלכים פרשניים ( חבלין, 2009 : 93 – 94 ) . חגי ישראל ממצבים את העבר כבסיס להבנת ההווה . החג יוצק הצדקה להמשך קיומו של העם ולהתפתחותה הדינמית של המסורת . בשורש המילה "מסורת" מגולם השורש מס"ר לסימון הכרחיותה של דינמיקה בין-אישית . לראיה, במסכת אבות א, א מגולם היסוד החברתי בביצוע ובהנחלת המסורת : "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" . נוסף על כך, שורשה של המסורת הוא גם בשם התואר מָסוּר, קרי החזרתיות והעיקשות לקיים פעם אחר פעם אותה פעולה כדי להטמיעה בחיי הקהילה עד שתתקבע לדפוס "טבעי" ומקובל . פעילות המסירה באופן מסור משמרת את העבר כזיכרון חי בהווה, ויש לה השפעה ע...  To the book