משפחת בנאי, מראשוני העולים משיראז: מאברהם בנא לאברהם בנאי

56 לא . לצאת מהביתוחפץרוחהוא היה קצרענתה רחל בסבלנות . ,ברחוב בימי גשם" הודי ) , הסמוכים למזבלה ולמקום ( הרובע הימָחַלֶּהכלימיאןבהיה לו אכפת מהצחנה נאספו השפכים העירוניים . רחל שתקה . היא התמידה בסירובה העקשני והשקטבוש המטפחת – צָ'ארקדוהידקה את קשר ההמבוררעל האורזמלרגעלרכוןורק חדלה המקושטת בשוליה . היא חששה שמא ישכח הילד את עצמו – הצבעונית שלראשה להתעלל בילד יהודי, לבזותו . ח לא יהססו להתאנות לו,ויתרחק מהבית . חמומי המו על יהודי איראן לצאת למרחבודים השיעים ( חכמי הדת ) הטיפו במסגדים ואסרהסַי המוסלמים נחשבוהציבורי בימי גשם, כדי שהמים לא יעבירו את הטומאה . בעיני והם דחקו אותם למעין גטו שמחוץ ליישוב, וגם בקיץ אסרו, ) סנג' ( היהודים לטמאים יעקב - שמע אליהו,עליהם לדרוך על מדרכות מסוימות . את מה שלא סיפרה לו אימו י - וּדֶהג'מילדי המוסלמים שפגש בבאזאר הקרוב לשכונת היהודים . הם היו לועגים לו ( יהודון טמא ) ומקללים אותו במילים שלא הבין את פשרן, אבל את עוצמתנג'ס ש היטב . פעם הגדיל אחד מהם לעשות ויידה לעברוהרגיהשנאה שבה נורו מפיהם הוא אבן, וכל חבריו צחקו כשאליהו ברח מהמקום . והיא,יעקב, נשאל את אב...  To the book