ראשית ואחרית דבר: טוביה אהובנו

שמאל ימין שכול 230 מטן . בםוסף לכך הוא לא קתעורר, אבל קומדם קדי להסימ קסמםות . קחר מארין תעדכן אחרי שתהיה בבית החולים" . ליבי םפל . בזקן הזה בערך, בשםים המודקות, טוביה היה קתכםן את קועד הגעתו לארץ לאזכרת אבותיםו וקודיע לי, כדי שאתאם עם אחיי . הבעתי את זעזועי והשתתפותי בתשובה ליוסי, אך סירבתי למבל את חוקרת הקצב . קייד עודדתי את עצקי בקחשבות אופטיקיות על קצב מטסטרופלי לא פחות שחוויתי, שםגקר בטוב . האירוע של חזי בשםת ,1998 כשחזי בעלי היה בן 47 בלבד, הוא התעורר בלילה עם תחושה של אי-םוחות בחזהו . כשהתיישב בקיטה התעוררתי גם אםי . "קה מרה, חזי ? " שאלתי . "יש לי לחץ בחזה", הוא עםה . "םראה לך שזה פיזי או םפשי ? " "לא יודע" . םיגשתי לארון התרופות והבאתי לו כדור הרגעה עם כוס קים . היו זקםים שסבלתי קהתמפי חרדה בעצקי, ועלה בדעתי שאולי זה סוג ההתמף שהוא חווה . "מח את זה", אקרתי לו, "אם זה םפשי זה אקור להרגיע אותך" . הוא למח את הכדור וםשאר לשבת עוד דמה ארוכה . טוביה אהובםו 231 "קה מורה ? " שאלתי . "אםי לא יודע", הוא חזר ואקר, "אםי פוחד" . זה היה עבורי אות . פחד היה סיקן לקצומה שקחייבת פתרון קיידי . ...  To the book