פרק ראשון: שניים הם עולמות חרבים

שםיים הם 59 הוא רק בן שש, ואנחנו לא בטוחים שלהיות כל היום בבית יעשה לו טוב . העדפנו את המסגרת ואת הטיפול של בית הספר . ההתנהלות בימי השבעה הייתה מחולקת לפי המבקרים . כמובן, באו משפחה וחברים . כשבאו חברים זה היה בקבוצות, ממקום העבודה שלי או ממקום העבודה של לאה . כשבאו מהיחידה של אריק ישבו החיילים בצד . רק כשבאו חברים של אסף זה הביא אותנו להתכנס כולנו יחד, לחלוק את החוויות שהביאו . הימים מתנהלים כמו טראנס אחד גדול, אי אפשר לזכור מה אומרים, לפעמים גם מאבדים שליטה על מה שאומרים . הגיע חבר ממקום העבודה שעבד איתנו בחו"ל . משנכנס, והיה ברור שלכולם קשה ואין מה לומר, ניגשתי אליו ואמרתי לו : "תראה מה צריך לעשות כדי להביא אתכם לביקור אצלנו" . אני לא חושב שאשכח את ההלם על הפנים שלו, הדבר האחרון שציפה לו היה הומור שחור משחור . לא ברור לי מה עבר עליי באותו זמן . זה נבלע באירועי הימים, אבל אני זוכר את זה כאחד משיאי הטירוף של הימים ההם . אריק היה אז מדריך טירונים בשריון . הוא סיים מסלול שריון וקורס מפקדי טנקים, ונשלח להדרכה של טירונים . כשהגיעו חיילים ומפקדים מהיחידה שלו, הם ישבו להם בצד ודיברו, לא הי...  To the book