|
|
טוביה טננבום | 390 בכניסה לישיבה אני רואה קהל של כחמישים איש ממתינים באולם גדול מלא ספרים, ובו שולחנות וכסאות . יש תור ? אני שואל מישהו שיושב מאחור בהמתנה להיכנס לאדמו"ר . "אין כאן תורים" . צריך לקחת מספר ? "לא" . אני אחריך ? "אין לפנֵי ואין אחרי" . מה זה אומר ? "אל תדאג . פשוט שב" . כמה זמן צריך לחכות ? "אף אחד לא יודע חוץ מרבי דוד" . איפה הוא ? "בפנים" . איפה ? "אי אפשר לראות אותו מכאן . שב" . מה יקרה אחרי שאתיישב ? "רבי דוד הוא איש קדוש . הוא יודע שאתה כאן גם בלי לראות אותך . הוא מתקשר עם הנשמה שלך, ויודע שאתה כאן ברגע שנכנסת . אם הוא ירצה לראות אותך הוא כבר יקרא לך . מאיפה אתה ? אתה גר באזור ? " בחו"ל . "באיזו מדינה היית לפני שהגעת לישראל ? " גרמניה . "הוא יודע את זה" . מי יודע ? "רבי דוד . הוא יודע הכל . הוא כבר יודע עליך הכל דרך הנשמה שלך ברגע שנכנסת . הוא איש קדוש . הוא יודע שבאת מגרמניה" . איפה לחכות ? | 391 חרדי וטוב לו "שב איפה שאתה רוצה . אם הוא ירצה לראות אותך הוא יקרא לך" . אני מתיישב . על השולחן לידי מונח ספר . אני פותח אותו וקורא : "איש ביו"ד ואשה בה"א, יחד הם שם השם ( י...
To the book |
|
|