|
|
טוביה טננבום | 382 עליו . הם מצאו אהבה, יש להם כסף, דירה נאה ומכונית יקרה, אבל אין להם שום דבר אחר . אין להם קהילה, למעט חובבי קנאביס אחרים, וחתולי רחוב . הם מאכילים אותם ; זה הכיף שלהם . אני שואל אותם מהם שאיפותיהם לעתיד, לא בקטע של שאיפת ג'וינט . זה קצת מסובך להסביר . מה שהם רוצים להשיג בחיים אי אפשר לנסח במילים, הם אומרים לי . זה משהו רוחני שם בחוץ, בין החתולים לקנאביס . בעודי טועם מעוגת השוקולד אני מבחין בחתול רחוב הנכנס פנימה . למיטב ידיעתי, חתולים לא משתגעים על עוגות שוקולד כשרות, אבל לגבי החתולים האלה אין מה לדאוג שכן האשה מבחינה בחתול וממהרת להאכיל אותו על אתר . היא לוקחת שקית עם מזון לחתולים — מה שקית, זה שק בגודל מסחרי שיכול להאכיל עשרים אלף חתולים — ושופכת ממנו בנדיבות למען החתול האחד בר-המזל . כשאתם על גראס, חתול נראה כמו אריה, ושק בגודל צ'ימידן נראה כמו ארנק . בהמשך הערב הם ילכו לישון, ולא מן הנמנע שישאירו ביניהם על המזרן מקום לחתולי הרחוב . אני נפרד מהם בתום הערב וראשי סחרחר עלי כאילו עישנתי בעצמי . למחרת אני מחליט ללכת לבית הכנסת של לֶלוב לפני צאת השבת כדי לנסות לפגוש את...
To the book |
|
|