כשאלוהים אוהב יהודי, הוא מוצא לו מקום חניה "צמאה נפשי לאלוהים, לאל חי"

טוביה טננבום | 196 אוזני הוא מוטי שטיינמץ, זמר חסידי צעיר, כבן שלושים בגוף בן שבע עשרה, ששיריו מתנגנים בהתלהבות בחנויות מאה שערים ובבתיה . מוטי — יליד בני ברק, עיר ילדותי — התברך בקול מיוחד ובאינטליגנציה רגשית גבוהה, והוא היה מתאים ככפפה לחצר תולדות אהרן לו רק לבש את המעיל הזהוב, אבל הוא מעדיף לגור בבני ברק, ולשׁם אני שׂם את פעמי . אולפן ההקלטות של מוטי, במשרד צנוע מתחת למפלס הרחוב, ממוקם צעדים ספורים מבית ילדותי . אני לוקח את הזמן להסתכל על הרחובות שבהם גדלתי . הם כל כך השתנו ! בימים עברו, זה היה מקום שקט ; ליד ביתנו היה פרדס שממנו קטפתי תפוזים בדרכי אל החיידר, רק כדי שאוכל לברך "בורא פרי העץ" ולהודות להשם על הטעם הנפלא . היום אין כאן תפוזים . שתי בנות יושבות על ספסל ביום חמסין זה, צוחקות למראה גבר זר ומוזר עם שלייקס, וודאי תוהות לעצמן למה האידיוט המוחלט הזה לובש שלייקס בחום המחניק כשאפשר ללבוש שניים-שלושה מעילים ושטריימל אחד גדול . אני מסתכל סביבי ויכול לראות את אבי ואמי הולכים ברחובות האלה . שניהם כבר מזמן לא כאן, אבל אני רואה אותם מול עיני כאילו הם חיים . ולא רק הם . הנה חיימק'ה קנ...  To the book