הלווייתי תצא בשעה שש להר הזיתים כּוֹיְפֶר, צא!

טוביה טננבום | 16 יום אחד, בגיל ארבע עשרה, הוא חוטף דלקת ריאות או משהו דומה, ונשאר לשכב במיטתו בישיבה מבלי יכולת לעסוק בלימוד, הפעילות האהובה עליו . חבר בן תשע עשרה נותן לו ספר לקרוא, רומן, על ג'ון ופטרישה, שמות שצליליהם זרים לו . איזה יהודי שפוי בדעתו יקרא לבנו ג'ון כשאפשר לקרוא לו מוישֶה, הוא שואל את עצמו ; ואיזו יהודייה נורמלית תלך ברחוב עם שם כזה, פטרישה, במקום נניח זיסל'ה ? אבל זה מילא ; מעניין יותר, וּודאי מוזר מאוד, הוא המעשה- בפועל של ג'ון ופטרישה . השניים הכירו, כפי שהתחדש לו מן הספר, ב"ארוחת ערב רומנטית לאור נרות", שהוא משער כי היא סעודת שבת בגלל הנרות, כלומר שג'ון הזמין אליו את פטרישה לקידוש ( או שמא להפך, פטרישה הזמינה ) . מוזר, חושב הילד : גבר שפוי בדעתו יזמין אליו הביתה אשה זרה ? ואיזו אשה נורמלית תזמין אליה גבר שאינה מכירה כלל ? סְ'פַּאסְט נישְט . לא מתאים . לא צנוע . מוזר, אבל זה מה שהם עשו . בכל אופן, הם אכלו קצת, אמרו קצת לחיים, ועוד כוסית, ועוד אחת, עד שלפתע החל ג'ון להפשיט את פטרישה מבגדיה, והיא נענתה לו בחיוך . איום ונורא . הילד המתוק, בקושי בן ארבע עשרה, המום עד ת...  To the book