המרחב המדומיין: קלאס ותפילה

244 ילדוּת במרחב רדיקלי ילדים . היא תיארה בלשון רבים "היינו מגיעים, היינו משחקים", והעידה כיצד היו סופגים את החוויה בעוצמה בגופם ובנשמתם . ודליה מספרת : המערה הייתה מאוד חלק מהחיים שלנו, גם בשבתות, בחגים, בחול המועד . בכל הזדמנות כמה שיותר לרדת לשם . היינו מגיעים שמחים למערה . המערה מאוד אטרקטיבית לילדים . יש שם מדרגות לולייניות והיינו עולים ויורדים בהן . . . מחבואים, תופסת, קלאס, תחרויות, וברקע כל הזמן ברקע התפילות . היו ריקודים והיו שירים והייתה קריאת תורה . . . אני לא זוכרת שהתפללנו, אולי תפילה קצרה ואז היינו משחקים . זו הייתה חוויה רוחנית מאוד גבוהה . דליה משחזרת את החוויה הסומטית במערה ששילבה עבודת גוף ונפש, מודעות וקשב של הילדים בתוך עצמם . הקריאה בתורה ושירת התפילות שולבו עם עבודת הגוף בריקוד ובשירה וזימנו לילדים חוויה רוחנית מעצימה ומעשירה . פרקטיקה זו של הסומטיקה ( 2010 Kearns ) , חזרה על עצמה כריטואל שבועי בכל תפילה במערה ונותרה צרובה כזיכרון המלווה אותה עד היום . כאשר פרקטיקה זו נעשית בצוותא, היא מייצרת גם שיח וחיבור חברתי, כפי שמתארים לילך וחנן : לילך : אני זוכרת את המדרגות ...  To the book