בין כותלי בית הממשל

80 ילדוּת במרחב רדיקלי הממשל הצבאי על פינותיו השונות, וכך מציירת אפיזודות מחיי היום – יום של הילדים . גם בפענוח הסוציולוגי של ממצאי האתנוגרפיה אשתדל להיצמד לתנועת השוטטות הזאת . הפרקטיקה להבניית סביבות הזיכרון היא העלאת הזיכרונות האישיים והקולקטיביים בעת השוטטות, כפי שתיאר זאת הפילוסוף היהודי – גרמני, ולטר בנימין : "הזיכרון צועד לפניו ברחובות וכל רחוב הוא לו כמדרון תלול . הוא מוביל למטה, אם לא אל האימהות הקדומות, הרי אל עבר העשוי להיות מרתק שבעתיים, שכן אין הוא רק עברו האישי, הפרטי, של המחבר" ( בנימין 1992 : 100 ) . המסע אל מחוזות הילדות משוטט בסביבות הזיכרון ומעלה בעל פה ובכתובים אפיזודות המתאגדות למונטז' רפלקטיבי על העבר . הזיכרון משמש כמדיום להעלאתם מחדש . כך סיפור זולג לסיפור, וכל סיפור הוא רגע השזור בסיפורים אחרים . פיסות מחיי היום – יום בילדות מתחברות לטקסט רב – שכבתי ורב – זמני, מונטז' של סיפורים, החודר למעמקי הזיכרון ונפרס לרוחבו . פרקטיקה כזו של סיפור מאפיינת גם את האופן שבו מספרים מרואייניי על ילדותם . הם מספרים על עולם חברתי ותרבותי שהיה, נצפה שוב מפרספקטיבה עכשווית, מתעורר ל...  To the book