פרק שמיני: נשים נאשמות

368 באזור האפור : הקאפו היהודי במשפט נשים נאשמות, כך סבר גלעדי, הן סוג מיוחד של ממלאי תפקידים . מדוע ? האם לא "נרצחו רבבות" לעיניהם של בעלי תפקידים גברים ? האם חושיהם של הגברים לא קהו ? האם לא היו ממלאי תפקידים גברים שלא נותר בהם "זיק אנושי מלבד היצר הבהמי, לחיות עוד יום אחד ואפילו במחיר חייהם של אחרים" ? אין ספק שהיו כאלה וכאלה, גברים ונשים . אבל את דבריו ייחד דוד גלעדי לנשים כאילו היו סוג מיוחד של משתפי פעולה, המחייב גישה חברתית-משפטית שונה מזו של הגברים . גלעדי יישב את המתח בין הציפיות שהיו לו ( ולקוראיו ) מנשים באופן כללי ובין נשים משתפות פעולה באמצעות ההבחנה בין "שרץ טמא" ובין "קרבן", בין הַטְמֵאה ובין הטהורה . האם אפשר למצוא בהליכים המשפטיים נגד נשים משתפות פעולה, במחנות העקורים ובישראל, הדים לגישתו של גלעדי ? אם כן - האם אפשר לזהות הבדלים בין שתי שיטות המשפט ? 2 בפרק זה אבחן את דמותה של האישה היהודייה, משתפת פעולה, דרך עיניו של המשפט הקהילתי ושל המשפט המדינתי . ההליכים המשפטיים שייבחנו בפרק זה עוסקים בשתי נשים שהיו בעלות תפקיד באושוויץ- בירקנאו : רגינה שיינברג היתה אחראית-חדר בב...  To the book