פרק שישה־עשר: שגרה

111 גרמה להם לחשוב ולהיות רגישים דיים לכך שזו עשויה להיות שאלה שיפוטית . כאבי הגב, האגן, הרגליים, כולם הלכו והחמירו . לא הצלחתי לעשות כמעט בכלל פעילות גופנית מעבר לעבודה, כאב לי נורא אפילו לשטוף כלים . צמצמתי את העבודה כך שאעבוד כשעה ביום . יומן : פקחתי את עיניי מוקדם . כאבי גב עזים היורדים עד לכפות הרגליים, פרק יד ימין ביקש להזכיר שגם הוא התרסק . אצטרך להיות חזקה כדי לא לתת לכאבים לשבור את רוחי לחלוטין . עליי לשאת את הכאב בגבורה, הלא אני היא זו שגרמתי לו באופן יזום . אז, אשמתי, לא כן ? בכאב אין הקלה . נחים בארון כמה כדורים שיכולים לסייע לי . ועניתי לעצמי שלא ! הזלפתי מעט מים חמים על איבריי הצועקים לנחמה, זכרתי לומר תודה על שיש לי את המים החמים הללו הזורמים משפופרת המקלחת . התנגבתי מול המראה הגדולה מדי, שהייתה פה עוד לפניי . הבטתי בגופי, בפניי . על אף מורת רוחי מכרס קטנה מבצבצת, חשבתי שיש שם גם דברים יפים . תווי פנים מחוטבים . צורת עין מעניינת . מבט נוקב . שדיים יפים . צחצחתי שיניים . אכלתי תפוח ירוק . יום שלם של מאבק ניצב לפניי . אני שומרת על תקווה . אני מוכרחה, גם אם היא נטולת יסוד ס...  To the book