פרק חמישה־עשר: גיבורה

105 שכן אין לי עזר שכנגד, לא הורים, לא ילדים, לא משפחה כלל . יש לי מעט מאוד קשרים חברתיים . בימים האחרונים אני בבית של זוג חברים במושב . הם בחו"ל ושאלו אם אני מוכנה לשמור להם על הבית - והאמת שלא הכי התאים לי, אבל שמחתי שאני, מורן, סוף-סוף יכולה לעזור למישהו במשהו . טוב לי עם הדממה, אבל גם מוזר לא לראות נפש חיה אחרי ארבע שנים של מגורים בתל אביב עם עוד שני שותפים . זה קשה . אבל זה לא נורא . הבדידות איננה מחסור בקשרים . אני יכולה לבלות ימים שלמים עם עצמי ולא להרגיש בודדה לרגע . בדידות היא כשאת עוברת חוויות קשות וכואבות ואת לא יכולה לדבר עליהן עם הזולת כיוון שאין ביכולתו להבין . ובגלל חוסר ההבנה, עם כל הכוונות הטובות, התגובות שלהם רק מגדילות את הפצעים ואת מרגישה שלעולם אף אחד לא יבין . זה גורם לניכור גדול בינך ובין כל מי שלא יכול להבין . אני לא מאמינה בשיחות סרק . בדברים שמן הפה אל החוץ . הם לא מעניקים לי דבר, ההיפך . הם לוקחים, מכאיבים, מפחיתים ממשמעות החיים גם כשנראה שלא ניתן להפחית ממנה עוד . הדחפים האבדניים שלי התחזקו, אבל כל-כך רציתי לא להיות במקום הזה . ד"ר קרוֹן הציע שננסה טיפולי E ...  To the book