פרק שנים־עשר: אשפוז שני

88 העבירה אותי לבית חולים באר יעקב כי שם יש מחלקה סגורה לנשים בלבד . יומן : חדר גדול, צבוע בצהוב לא נעים לעין . הקירות ריקים לגמרי, דבר שתמיד הציק לי . חשבתי שכדאי לגרום לחדר להיות קצת פחות מדכא . לכן, לפני מספר ימים, שעה שהיה ריק מאדם, ציירתי על אחד הקירות ציור גדול . אישה, עירומה, הנראית מגבה . צבעתי אותה בצבע גוף והוספתי לה צמה חומה ארוכה, המשתלשלת לאורך הגב ונגמרת נמוך יותר מישבנה המלא . האישה יושבת על הסהר האחד והיחיד, רואים אותו חד יותר בלילות מאשר בימים . מאחוריו, ציירתי את כוכב נוגה . הוספתי גם קווי מתאר של חלון מחולק לשלושה חלקים ועץ פורח מאחוריו . היה לי חשוב להוסיף את העץ הפורח, כדי לתת לעצמי תחושה שמשהו יכול לפרוח בחדר הזה, באזור המוגדר כאזור עישון במבנה הנורא הזה . לפעמים יושבים בו חמישה-עשר אנשים ומעשנים . יש רק חלון אחד, מחולק, כדי שלא יהיה מרווח שגוף אדם יכול לעבור בו, ולברוח . הדלת חייבת להיות סגורה . מי שרוצה לעשן יכול פשוט להיכנס ולהסניף . אין באמת הכרח להדליק עוד סיגריה . אמצע הלילה . ישבה שם ויויאן, בחורה בעלת עיניים כחולות גדולות, שמשהו בהן כבר אינו נקי, או אולי א...  To the book