פרק שמיני: ניתן למנף את הסבל

70 אותו . אוהבת אותו נורא, אבל עדיין מעדיפה למות . הוא לא ויתר . למרות שלא שיתפתי פעולה הוא המשיך והמשיך . אני סבלתי נורא . לא רציתי את זה, לא הרגשתי אישה, לא רציתי להרגיש אישה, אבל לא הייתי מסוגלת לדחות אותו, כי אני אוהבת אותו . הוא היה כזה מתוק ומלא אנרגיה ותשוקה ורצון לענג ולהתענג, כששמעתי את נשימותיו, כשהרגשתי את גופו הרועד מהתרגשות, התחלתי להרגיש, וזה היה נהדר . בלילה חלמתי חלומות רעים . אני לא זוכרת אותם, חוץ מאחד . נדף מהם ניחוח מוות . דיברתי על החלום עם מתן ועם המטפלת שלי . מתן ניסה להניא אותי מכך, ביקש שאשתמש בחכמתי כדי להבין שיכול להיות שעוד ארגיש אחרת . המטפלת שלי הסבירה לי שאני לא רוצה למות, שאני רוצה להפסיק לסבול, והיא מנסה לשכנע אותי שעוד ארגיש אחרת, שיש כזאת אופציה . הכאב העצום הזה מסתובב אצלי בפנים מגיל חמש- עשרה, ועם כל מה שאני עושה או לא עושה הוא לא פוחת במאום . הרגשתי שאני לא יכולה יותר . יומן : עוד שמונה ימים בת עשרים וארבע . השפיות רק מתרחקת . אני לא ממש זוכרת מה היה ביומיים האחרונים . הכול מעורפל . ועכשיו, ארבע בבוקר של יום רביעי, אני יוצאת קצת מן הערפול וזה הכי נ...  To the book