|
|
228 יהודה ישראלי, אסתר פלד אסתר : איך נעשה את זה ? יהודה : קודם כול אין לנו באמת מושג, אף לא שמץ של מושג, על המוות, לבני האדם בכלל . יש לנו דמיונות שונים ומשונים באשר למוות . אחת המטפורות הנפוצות לגבי חוויית המוות היא שמדובר בעצם בחוויית דחייה או נידוי, או הוצאה מן הכלל, בעוד שאלו הן חוויות חברתיות של אדם חי, שמרגיש לעתים מחוץ לחברה . פעמים רבות אנחנו משתמשים ברעיון הזה, של היות מנודה, כדי לדבר על היות מת . אני יכול להגיד מניסיוני האישי שכאשר הייתי במצבים של קרבה למוות, היו לי חלומות על נידוי חברתי . זהו האופן שבו הלא – מודע שלי נתן צורה — אסתר : למוות . יהודה : זה כאילו להיות לא מוזמן למסיבה — המסיבה נגמרה, או היא ממשיכה בלעדיך . זאת מטפורה בלבד, בעוד שלמען האמת אין לנו מושג אם יש תודעה של החמצה לאחר המוות . לכן נתחיל מכך שכל הפחדים שלנו מפני המוות מבוססים על המטפורות שהדבקנו לו . מכאן שאפשר לפחוד פחות . דבר נוסף : החוויה הזו, של הפחד למות, ניתן לחשוב עליה כעל תזכורת לכך שלחיים יש ערך . הפחד למות הוא הפחד למות לפני שהספקתי לעשות מה שאני רוצה . אז בכל פעם שעולה הפחד כדאי שתעלה גם השאלה...
To the book |
|
|