פרשת ניצבים

270 מירון ח . איזקסון ב ייתכן ששרירות לב נובעת ( לפחות באופן מטפורי ) מהתייחסות ללב "רק" כשריר . כאן גם אולי טמונה האמירה בפיוטו של ר' שלמה אבן גבירול הנאמר ביום הכיפורים : "יען שרירות לבבי, דאגתי במחשבי" . אותו אדם הנוהג כך בפרשתנו ( כט, יח ) יוצא מנקודת מוצא שהוא מסוגל וראוי לברך את עצמו : "והתברך בלבבו" . לכאורה אין הוא זקוק לברכה ממקור חיצוני . ברכתו העצמית נוגעת למושג הגדול של "שלום" ( הבולט להבדיל במסגרת ברכת כוהנים ) , "שלום יהיה לי" . לשיטת אדם זה, שרירות ליבו היא זאת ה"מייצרת" עבורו את שלומו . אגב, אחד התירוצים של הנוהגים בשרירות לב הוא המורכבות . דהיינו לכאורה אין הם יכולים להיעתר לאחרים או להתחשב באחרים בגלל מורכבות העובדות והדעות . דומני שגם לכך מכוון משה רבנו כאשר הוא מדגיש בהמשך ( כט, כח ) : " [ . . . ] והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" . די בנגלות כדי לנהוג בהבנה ובקרבה . ג הלב הוא גורם בולט בפרשה . בסתירה לשרירות הלב אנו מתבשרים על מילת הלב : "ומָל ה' א – להיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' א – להיך בכל נפשך למען חייך" . הלב, המסוגל להיות שרירו...  To the book