פרשת רְאה

246 מירון ח . איזקסון נוהגים להבחין בין יכולת "בסיסית" לבין הֵיתר, כאשר ישנם דברים המותרים לאדם ( למשל לעוף באוויר ) , אך אינו יכול, וישנם רבים שהוא יכול לעשותם אך הדבר נאסר עליו . האם בדרגה רוחנית מסוימת ישנו זיהוי תודעתי בין שני המישורים ? הנה בחוזרנו למעמד הר סיני אנו מוצאים את דברי משה לקב"ה : "ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני, כי אתה העדותה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו" ( שמות, יא, כג ) , ובכל זאת בפסוק הבא חוזר הציווי מאת השם, ככל הנראה ללמדנו שדרגת משה המזהה בין חוסר יכולת לבין ציווי של איסור אינה חלה על הכלל . ג "לא יקשה בעינך בשלחך אותו חפשי מעמך [ . . . ] " ( טו, יח ) . על האדון להתגבר על שני קשיים : על עצם שחרורו של העבד מבעלותו וכן על כך שהוא משלחנוּ מעימו כאיש חופשי, לא רק כבעל היתר יציאה . ד - תודעת העוני העוני הוא אחד המבחנים הקשים ביותר בחיי אדם . שלושה פסוקים שונים מתייחסים בפרשה לתופעת העוני : "אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' א – להיך נתן לך נחלה לרִשתה" ( דברים טו, ד ) ; "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' א – להיך נתן ...  To the book