פרשת עקב

240 מירון ח . איזקסון שאנו מסוגלים לתפוס את סיבתם ואת תוצאתם לבין דברים פלאיים העשויים לחרוג מכך . או במילים אחרות, בין דרך הנס לבין דרך הטבע, למשל השילוב של הצרעה, האויב וחיית השדה ( פרק ז, פסוק כ ואילך ) . בצד הנס של הניצחון על האויב, יש בכל זאת מגבלות שתמשכנה לחול על גורל העם, למשל "לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה" . אווירת "העקב", דהיינו הקשר בין מעשה, סיבה ותוצאה, מקבלת תנופה בפרשייה של "והיה אם שמוע תשמעו [ . . . ] " ( יא, יג ואילך ) , אשר מלווה אותנו בקריאת שמע וכן בתפילין ובמזוזות . כאן הקשר בין ההתנהגות האנושית לבין התוצאה מובהק ביותר . כך המהלך של פתיחת הפרשה, המתמצה במושג "עקב", מתפרֵס על כולה, ובכלל זה ההיבטים המורכבים והדיאלקטיים שלו . בכל ניתוח של מהלכים טבעיים ואנושיים יש "עקבות" המלוות את הדבר עצמו מראשיתו . מעניין שאפילו בהפטרה הצמודה לפרשה נבחן הקשר בין הגורם לבין התוצאה . גם כאן, בצד הקשרים המובהקים בין הדברים, ישנן דוגמאות של חריגה מההתפתחות ה"רגילה" : "היוקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט . כי כה אמר ה' גם שבי גבור יֻקח ומלקוח עריץ ימלט, ואת יריבך אני אריב ו...  To the book