פרשת דברים

230 מירון ח . איזקסון זאת . כך צצה לעיתים תחושה בקרבנו גם ביחס לדורות קודמים . באופן ציורי ניתן אפוא לטעון ששיחת "דברים" ממשיכה להתקיים כל העת ומי ששומע שומע . ב כיצד ניתן להעביר לעומדים מולך, ועוד יותר מכך לדורות, את התובנה והתחושה של הפלא העדין במסע הישראלי במדבר ? כיצד יעצב משה את אווירת "איכה" המופיעה בפרשתנו ( א, יב ) יחד עם בשורות הגאולה והניצחון ( למשל, ג, כא – כב ) . מובן שאין לנו יכולת לשחזר מקוריות נבואית חד – פעמית זאת, אולם לחוש מעט מתנועתה אפשר : ההיבט האישי של משה מודגש מאוד בפרשתנו ומחזק את עוצמת התחושות, עד כדי כך שאי – כניסת משה לארץ נקשרת במובהק באחריותו של העם : "גם בי התאנף ה' בגללכם" . יתרה מזאת, בתיאורו של משה רבנו ישנה הפרדה ברורה בין יהושע לבין כלב בן יפֻנה אשר הם היחידים מבין עשרת המרגלים הזוכים להיכנס ארצה . מפשט הדברים יוצא שכלב בן יפנה לבדו ניצל ישירות מהגזירה ( א, לו ) , ואילו כניסתו של יהושע ארצה נגזרת לכאורה בעיקר מכך שמשה אינו נכנס : "יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה, אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל" . מכאן שאי – כניסתו של משה לארץ היא הרקע המכריע ...  To the book