פרשת קורח

200 מירון ח . איזקסון לקיחה על כל האפשרויות, והדבר כמובן אינו מקרי : פרשת קורח רצופה מצבים נפשיים קיצוניים לטוב ולרע, להכחשה ולאימות . בין השאר טענות קורח ועדתו, וכן של כל המצטרפים אליהם, הן ביטוי של אי – נחת, תסכול, קנאה, מדון . לא פעם מצבים נפשיים הם המולידים בקרבנו טיעונים רעיוניים או אפילו אידאולוגיים . לא פעם המצב הנפשי כבר נתון ומכוון אותנו לפעולה, והכסות הרעיונית רק נספחת כהצדקה חיצונית ולא אותנטית . ג אין כמעט מקרה אנושי שבו אנו חפים מצד אישי ואפילו אינטרסנטי . יתרה מזאת : הבעה אישית ואישיותית היא הכרחית . אין לדעת מהו האיזון הנכון, ההגון והתקֵף ביותר בין "מצבי רוח" וחישובים אישיים מצד אחד ( אשר כאמור לעיל הם טבעיים וחיוניים מבחינת הפרט ) , לבין המימד הערכי, האמוני והרעיוני . אולם אפשר בפרספקטיבה היסטורית לאבחן תנועות חברתיות שנטלו לעצמן אידאולוגיות "ערכיות", בעיקר ככסות ליצרים חריפים של אלימות ויוהרה . בה בעת אפשר לאבחן מהלכים אנושיים רבים המרכיבים יחד בטבעיות, בחן ובאמינות את נטיית הנפש ואת הכרעות האמונה והמוסר . ד צירוף הטענות השונות של קורח, תומכיו וממשיכיו מגבש תמונה קשה ש...  To the book