|
|
186 מירון ח . איזקסון שמעניין הוא שהתורה בחרה דווקא כאן לציין את מעלת הענווה של משה . ככל הנראה, מנקודת מבטו, משה כלל לא סבר שהוא ראוי לתגובה משמיים על פנייתם הבעייתית של אחיו . ענו הוא אדם אשר אינו עסוק בהגנה תמידית על כבודו ועל מעמדו . לכן בפסוק הבא, כאשר הקב"ה פונה אל האחים ו"מתערב" במחלוקת, מדובר מבחינתו של משה באירוע פתאומי . "פתאום" הוא עניין הבא עלינו ברגע הלא צפוי ביותר . מכיוון שהתורה כתובה כתורת משה, תחושת הפתאומיות היא – היא המוזכרת כאן בהתייחסות לתגובה הא – לוהית . אנו מקבלים כעת תמונה שלמה יותר : מרים ואהרן פונים למשה בתלונה ומשווים את מעמדו הרוחני למעמדם . משה הענו אינו סבור שהמהלך הפוגע של האחים ראוי להתערבות משמיים, וממילא כאשר מגיעה התערבות זאת היא פתאומית מבחינתו . יתרה מזאת, דווקא המחלוקת המשפחתית שלפנינו היא המקום המתאים ביותר לציין את ענוותנותו של משה . המבחן המכריע של התכונות האנושיות הוא הבית והמשפחה . הקביעה אם אדם ענו או שחצן יכולה להיות אמינה ביותר על פי התנהגותו הביתית . ראוי אף להדגיש שהתכונה שמשה מצוין בה בעיקר אינה חוכמתו ( שוודאי הייתה חד – פעמית ) ואינה ...
To the book |
|
|