פרשות ויקהל פקודי

136 מירון ח . איזקסון לעניות דעתי ראוי לחבר את השלבים לפעולה מורכבת אחת . האופן שבו משה רבנו מקהיל את עדת בני ישראל הוא אמירת הדברים, דהיינו באמירתו עצמה הוא מכנס אותם . כך גם נבין טוב יותר את המילה "ויקהל" . לא רק שהוא מכנסם באמירתו, אלא שהוא הופך את הפרטים לקהל אחד . עניין זה הוא "הבריח התיכון" של קהל ישראל . אמירות משה, דהיינו תורתו וחוקיה, הן אפיונם של ישראל, הן הגדרתו העצמית . ב - כורח ונדבה משמשים בערבוביה בפסוקים ד – ה של פרק לה אנו חוזרים לעניין הנדבה . חברה אנושית מחויבת במידת הנדבה בפרט ובנדיבות הלב בכלל . בפסוק ד אנו שומעים על ה"דבר" כעל מה שצווה השם לעשות . בפסוק ה הפעולה נזכרת במימד של נדיבות ותרומה . מובן שישנן תרומות שונות, אלה הבאות מציווי ואלה הבאות מנדיבות . אך גם כאן ראוי לעניות דעתי לקרוא את הפסוקים כמהלך כולל אחד . רוב חיינו האנושיים מורכבים מדיאלקטיקה נמשכת של תובנות ושל תחושות . אדם פועל בעולמו ואינו משוכנע בכל רגע ורגע מהו המרכיב הדומיננטי אשר מוליכו . אדם מוחל לרעהו ובכל זאת נסחף מעת לעת לשאריות של כעס ולסייגים של התחשבנות . אדם פועל מתוך קנאה, או לפעמים כדי לה...  To the book