פרשת וארא

90 מירון ח . איזקסון ב מעמדן של המילים צמוד לגמרי לידיעה . אין מילה ללא ידיעה וספק רב אם תיתכן ידיעה חסרת מילים . הפועל "לדעת" חל גם ביחסים האינטימיים בין איש לאישה, גם ביחס ל"ידיעות" הטמונות במוחנו וגם ביחס להשכלתו ולרמתו של אדם . אין זה מקרי אפוא שמונח זה עומד גם במרכז הפרשה הראשונה ( פרשת שמות ) בשיח שבין משה ואהרן לבין פרעה . "לא ידעתי את ה'", אומר פרעה : איני מכיר את אמונתכם, אבל גם מעבר לכך איני שותף למה שמעסיק אתכם כתמצית חייכם . "ידיעת השם" נתפסת כמצב התודעתי היסודי של האמונה, כשהתכלית בלשון הרמב"ם היא "השגת השם יתברך" . בהקשר זה אפשר אף להבין את תחילת פרשתנו : "וידבר א – להים אל משה ויאמר אליו אני ה' . וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא – ל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" . לפי רש"י, "לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי [ . . . ] " . יש אכן דרגות שונות של ידיעה ומודעות . לכך מתקשר כמובן משפטו היסודי של משה בפרשה הקודמת : "אכן נודע הדבר" . העובדה שהקב"ה "יודע" את עולמו ואת בריותיו היא בוודאי תנאי לקיומם . המצב שהוא "נודע" לבריותיו קשור במודעותם, בהשתדלותם ובאופן שבו הם "מכניסים" את ...  To the book