פרשת שמות

84 מירון ח . איזקסון הוא עיקרון שיפותח במשך הדורות ביחס לציבור יהודי משמעותי השוהה בארץ נכר . מצד אחד, החשש מפני חוסר נאמנות בעת משבר ואפילו מפני הצטרפות אפשרית לאויב חיצוני, ומצד אחר חרדה מפני עזיבת היהודים לארצם . ומדוע אותה "עלייה" מדאיגה את המשטר המקומי ? אולי משום תרומתם המובהקת של היהודים לארץ מושבם, אולי מתוך תחושת בלבול עמוקה של משיכה ודחייה כלפי אותו עם הנמצא בקרבם ובה בעת מתפלל להסתלק ממנה . ב עזיבת חומש בראשית אינה קלה לי, וניתן להתגבר עליה רק בחדוות העיסוק בחומש שמות . יתרה מזאת, קריאה קפדנית עשויה ללמד אותנו שהדהודי הפתיחה של ספר בראשית מגיעים לכאן בעוצמה . כך, עניינים שלכאורה עזבנו בפתח התורה מתעוררים עתה . למשל, אל מול הברכה לאדם בתחילת התורה, " [ . . . ] פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה [ . . . ] ", מדובר בפרשתנו על בני ישראל : "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותימלא הארץ אותם" . אל מול הסיומת החוזרת בבריאה, "וירא א – להים כי טוב", אנו מוצאים כאן את התייחסות אימו של משה לתינוקה הנולד : "ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא [ . . . ] " . אווירת הבריאה של חומש...  To the book