פרשת נֹח

16 מירון ח . איזקסון ב עובדה היא שהן בגן עדן, הן בתיבת נֹח והן במגדל בבל כל המין האנושי ( ובמידה רבה כל בעלי החיים ) מרוכז במקום מסוים אחד ומוגדר . דומני שישנו כאן לא רק ניסיון להסתגר ולהינצל מהמצב הרוחני השולט במרחב ; לעניות דעתי ישנה כאן העצמה של התחושה שכל אדם בעולם - או יותר נכון, כל יחידה משפחתית - מצוי בזירה מובהקת ומוגבלת אחת, ומה שקורה שם הוא חייו . כך בגן עדן ובבניין בבל, מה שיקרה ומה שייגזר על המעטים שם, הרי זה גורל המין האנושי כולו . צריך אדם לחיות במסגרת משפחתו בזהירות ובאחריות, מתוך תחושה שמה שקורה בה הוא גורלי "כאילו" המין האנושי כולו הצטופף במקום זה . נוסף על כך, התחושה שמקום הימצאותנו הוא למעשה "עולמנו", חזקה בכל מצב ומעוררת מיד את שאלת מודעותנו למה שקורה בחוץ ואת שאלת ההשפעה ההדדית בין חוץ לפנים . ג היחסים בין נח לבין היונה חורגים ממה שנדמה . לאחר שנפסק המבול, נח פותח את חלון התיבה . בתחילה הוא שולח את העורב "יצוא ושוב", עד שמתייבשים המים . כעת עליו לבדוק את האפשרות לשוב לחיים תקינים על פני האדמה . היונה היא זאת שנבחרת לשם כך והפסוקים המתארים את שליחותה מבטאים קשר מיוח...  To the book