פרק שלושים ושניים: ביילורוסיה המערבית ‑ גטאות, יערות ו"שערי סורז'"

לתזמורת שלמה שמנגנת . האנשים לא רצו למות בגלל הילדה, ולפיכך פנו אל ההורים שהם בעצמם יחליטו מה לעשות עימה, והדבר היחידי שאפשר היה לעשות ‑ להרוג אותה . ההורים בכו, אך החליטו שצריך להטביע אותה בנהר ( ויליה ) , שהיה בקרבת המקום . כשהאמא רק לקחה אותה כדי להשליכה לנהר, הילדה פרצה בבכי ואמרה : 'אמאל'ה, אני רוצה לחיות, אני יותר לא אבכה . ' אנשים עומדים מסביב ובוכים, והאמא עומדת נבוכה וחסרת אונים . באותו רגע ניגש קיסילב ושאל : 'מה העניין ? ' כולם שתקו והוא הבין מיד מה מתרחש : 'תנו לי את הילדה,' אמר . אני זוכר כאילו הדבר קרה היום . איך קיסילב נשא את הילדה בזרועותיו . היא לא 78 הוציאה הגה מפיה ולא בכתה . ילדה כה קטנה והבינה הכול . "    בסיפורו של זלמן גורביץ מתואר כישלון המסע . מה שבולט הוא בכיים של ילדים שגרם לגילויָם, והביא לכך שנפתחה עליהם אש . הבעיה היתה למצוא דרך לחזור ליער ממנו יצאו . בסיפורו ובתיאורו של שמעון הבלין, בעקבות בכיה של פעוטה בת שלוש וחצי, עולה השאלה המוסרית ‑ האם לסכן 200 אנשים או להרוג את הילדה, או להשאירה ביער לגורלה ? התקבלה החלטה להטביע את הילדה, בהסכמת האֵם, אך בטרם בוצ...  To the book