פרק עשרים ושבעה: המחתרת בשווינציאן ‑ נשק או חיי אדם

דרך לתגובה, להצלה . כמו שאר יהודי הגטו, גם הם הבינו שיבוא יום וגם הגטו הקטן שנותר ‑ יחוסל . בשיחות ביניהם התגבשה החלטה שיש צורך להשיג נשק, לברוח ליערות ולפתוח בלחימה פרטיזנית . הידיעות מהחזית היו מעודדות . ההתקפה הגרמנית על מוסקבה נכשלה . לראשונה במלחמה ספג הצבא הגרמני מפלה . הדילמה ומהותה באחד הימים של תחילת פברואר 1942 פרצו לגטו שוטרים ליטאים ותפסו כ- 15 אנשים, רובם צעירים, וביניהם גם אחדים מחבריו, והוציאו אותם מהגטו . יצחק כותב בזיכרונותיו : "לא ידענו לאן הם מוליכים אותנו . התעורר בנו חשד שאנו מובלים למוות בבית הקברות היהודי . עברנו ליד בית הקברות והשוטרים הוליכו אותנו הלאה . . . בקצה העיירה היו מחסנים ולשם הובאנו לעבוד . השוטרים מסרו אותנו לידי חיילים גרמנים שהיו במקום . הוליכו אותנו לעבודה במחסנים . עמדנו בשקט בשעה שקורפורל גרמני הסיר את המנעולים, פתח את הדלת וציווה עלינו להיכנס . לפנַי נתגלה מחסן מלא נשק, נשק מכל הסוגים ‑ רובים ומקלעים . היה זה נשק שלל סובייטי . הרגשתי כי לבי הולם בי בעוז למראה הנשק הרב הזה . הרבה מחשבות חלפו במוחי . שקלתי את האפשרויות והסכנות . החלטתי שזו ההזדמנ...  To the book