הגזים וקבורתם, ובשלב מאוחר יותר בהוצאתם מהבורות ושׂריפתם . בקרב האסירים היתה גם קבוצה שכונתה "סַפּרים", ותפקידם היה לגזור את שׂערותיהן של הנשים בדרכן לתאי הגזים . הגרמנים השאירו גם מקצת בעלי מקצוע יהודים, כגון חייטים, סנדלרים, חשמלאים ובנאים, חלקם לשרת אותם וחלקם לשירותי המחנה . רוב רובם של האסירים היהודים החזיקו מעמד חודשים אחדים . בגלל תנאי חייהם, אופי עבודתם והרעב הקשה, ברגע שהגרמנים הרגישו שאין בכוחם לעבוד יותר, הם נלקחו לתאי הגזים או נורו . ככלל, בכל אחד מהמשלוחים שהובאו למחנה היו 1,000 ‑ 2,000 יהודים . בהגיעם לאזור המגודר והשמור של המחנה, הם הורדו מהקרונות, ושמעו ברמקול הודעה שהם במחנה מעבר שממנו יישלחו למחנות עבודה . בהמשך ההודעה נאמר שעליהם לעבור חיטוי ב"מקלחות", כדי להתפטר מהזוהמה ומהכינים שהביאו עימם . בתום ההודעה הריצו אותם דרך שער צר, שם הופרדו הנשים והילדים מהגברים . בהמשך, היה עליהם לעבור לצריף בו השאירו את בגדיהם, ומשם, עירומים, דרך שביל צר ומגודר, היישר "למקלחות", שהיו למעשה תאי גזים . הדילמה ומהותה המגע בין הסגל ה"קבוע" ובין המובלים ישירות לתאי הגזים היה מוגבל ל"סַפּרי...
To the book