פרק עשרים ואחד: הזונדרקומנדו ‑ לשרוד בכל מחיר

אך רובם אבדו כנראה במהלך ההתקוממות שאירעה שם ב ‑ 7 באוקטובר ,1944 ורק כמה מהם נמצאו והועברו לשמירה בארכיונים שונים . היומנים היו כתובים ביידיש . יש בהם ביטוי לתחושותיהם של הכותבים לאחר שמשפחותיהם נרצחו והם נותרו יחידים בעולם . כותבי היומנים מביעים צער רב על כך שהם נבחרו לחיות, וגורלם מנע מהם ללכת עם יקיריהם לתאי הגזים . עם זאת, הם מדגישים, כי הרצון לחיות כה חזק, עד שאין כל אפשרות להילחם בו, ומי שאינו די אמיץ להתאבד מוכן עתה לחיות בכל מחיר . " . . . כל אחד ואחד מאנשי הזונדרקומנדו ידע שהוא חי על זמן שאול ושיומו האחרון עלול להגיע בכל רגע . ידיעה זו הביאה להתדרדרות מוסרית בקרב כמה מאנשי הפלוגה . אנשים אלה פיתחו צורת חיים שבה ניתנה עדיפות לתאוותנות ולנהנתנות, לניצול השפע היחסי הקיים בהווה, בהבנה שהמחר אינו ודאי ושכדאי לנצל כל רגע של הנאות בחיים הקצרים שניתנו להם . תשומת לב של אנשים אלה התמקדה בסיפוק התאוות הגופניות, בעיקר בתחום המזון והמשקה . אצל כמה מאנשי 48 הזונדרקומנדו, מזון ואלכוהול נהיו מרכז החיים . " את המשקאות והאוכל נטלו מחבילות שהשאירו הקורבנות, שנלקחו ישירות לתאי הגזים . אנשי האס ...  To the book