"הניצולים מן הגטו מצאו תחילה מקלט בבלוקים של 'קייליס' . אבל עם הזמן גדל מספרם של מחפשי המחסה, ולכן הממונה על הבלוקים, המהנדס פאפ, ציווה על הכפופים לו ‑ המפקדים והשוטרים ( היהודים ) ‑ שלא להכניס עוד איש לבלוקים [ לבנייני 'קייליס' ] . אחרי פרסום הפקודה הזאת התרחשו ליד הבלוקים מחזות קורעי לב . הגברת ירמובסקה הזקנה, לשעבר בעלת חנות נעליים בעיר, הגיעה כפופה ומותשת לבלוקים 1 ו ‑ 2 של 'קייליס' והתחננה שיתנו לה להיכנס, לפחות ללינת לילה, אבל כל הדלתות ננעלו בפניה . האנשים נבהלו למראה בגדיה המרופטים והמזוהמים, מלאי הכינים, העלולים לגרום להתפשטות מחלת הטיפוס . אחרי חיסול הגטו לא נותר בעיר בית חולים בשביל יהודים : אם יתגלה חולה אחד בטיפוס, הגרמנים ישמידו את כל דיירי הבלוק . נגזר על האישה הזקנה למות ברחוב ככלב חסר 30 בית" . יהודי 'קייליס' הועמדו בפני דילמה מוסרית קשה : קליטתם של עשרות רבות ואף מאות של יהודים מתחבאים העמידה אותם בסכנה קיומית . אם לגורמי הממשל הגרמני היה מתגלה הדבר, יש להניח שהיו מחסלים את כל דיירי 'קייליס', או חלקם, אף שהיו זקוקים לתוצרתם . נוסף על כך, היהודים שהגיעו אחרי ימים...
To the book