תושביו . כשהוא נדרש להקטין את הגטו ב ‑ 20,000 איש, הוא החליט למסור אנשים שאין בכוחם ושאינם מסוגלים לעבוד : ילדים, חולים וזקנים . גם בגטאות אחרים, וילנה, לבוב, ביאליסטוק, כשהיודנראט עמד בפני דרישה כזאת, זקנים, נכים וחולים כרונים, היו הקורבנות שהיודנראט מסר, אך לא ילדים . וזה הגבול המוסרי שלדברי רבים אסור היה לרומקובסקי לעבור . האפשרויות שעמדו בפניו היו להתנהג כמו גנס במקרה של אושמיאנה ( ראו פרק שלישי ) , ואם לא ‑ להשאיר בידי הגרמנים את ביצוע האקציה, ותהיה התוצאה אשר תהיה . אחרית דבר לאחר "אקציית הילדים", התקופה שבין אוקטובר 1942 ועד למאי 1944 היתה תקופה יחסית שקטה . במאי 1944 היו עדיין בגטו כ ‑ 77,000 יהודים . כ ‑ 90 אחוז מהם עבדו במפעלי ייצור . מספר הילדים והזקנים היה זעום ביותר . גטו לודז' היה בין הגטאות האחרונים, ואולי אחרון הגטאות על אדמת פולין . בחודשי יוני ‑ אוקטובר 1944 חוסל הגטו . אלפים אחדים נרצחו בחלמנו, ורובם המכריע באושוויץ . ב ‑ 19 בינואר 1945 שוחררה לודז' על ידי הצבא הסובייטי . בעיר נמצאו כ ‑ 800 יהודים שהגרמנים השאירו לטפל ולהכין למשלוח לגרמניה את ציוד המפעלים וחפצי האנשי...
To the book