|
|
המופיע בבראשית, פרק ה ואילך, מתאר את שושלת היוחסין מהאדם הראשון ועד נוח . תיאור זה מתייחס תמיד לאב . מסופר על אדם שהוליד את שת, שת הוליד את אנוש וכן הלאה, עד נוח . שמה של האם, על פי רוב, אינו נזכר, ואף אם הוא נזכר, ברור כי אין הוא גורע מייחוסו של הבן למשפחת אביו . הוא הדין במקרא כולו . כמעט בכל תיאורי היוחסין שבו מתייחסים הצאצאים לאב . המלך שאול הוא בן קיש, דוד הוא בן ישי, מרדכי היהודי, מגיבורי מגילת אסתר, הוא "בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ" . גם מבחינה אטימולוגית, ניתן למצוא קשר בין המילה זָכָר למילה זֵכֶר . הצאצאים מיוחסים לזָכָר, לגבר, מי שזִכרוֹ נשמר לדורות הבאים . ליסוד של המשכיות המשפחה הפטריארכלית, דרך סולם היוחסין של האב ושמירה על רכוש המשפחה, מצטרף במקרא יסוד מרכזי נוסף - יסוד הברית והברכה . ברית זו, ברית בין הבתרים שנכרתה בין אלוהים לבין אברהם, היא יסוד מוסד באמונה היהודית . היא מתוארת בפירוט בבראשית, פרק טו, ודבר הברית חוזר בפרק יז . אברהם נדרש לבתר עגלה, עז, איל ותור, ובלילה עבר לפיד אש בין גזרי הבשר וכך נכרתה הברית, שבהמשכה נדרש אברהם לימול כל זָכָר . במסגרת הברית, ...
To the book |
|
|