|
|
וְכָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" ( ויקרא יא, כג ‑ כה ) . אישה בתקופת נידתה היא טמאה ולפיכך אסורה במגע, שכן הטומאה מידבקת : "אִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם . . . שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב" ( ויקרא טו, 19 ) . כמו כן, "כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו . . . וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ ; וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" ( פסוקים 26 ‑ 27 ) . מידת ההקרנה על הסביבה והתחום שנפגע מהקרנה כזו תלויים בחומרת המעשה ובחומרת הטומאה . ככל שהמעשה חמור יותר והטומאה חריפה יותר, כן גדל האזור הסובל מהשלכות הטומאה והעבירה . שכם בן חמור, שאנס את דינה בת יעקב, "טימא" אותה ( בראשית לד, 13 ) . שכם הוא העבריין האשם באונס, אך דינה, הקורבן, "טומאה" . על פי הלוך מחשבה זה נפגעו, ואולי אבדו לחלוטין, סיכויי נישואיה של תמר, שנאנסה על ידי אמנון אחיה . אין אפוא פלא כי לאחר האונס, הקורבן, תמר, היא ששמה אפר על ראשה וישבה אבלה בב...
To the book |
|
|