|
|
אסיים קטע זה בהתייחסות ליואב . נאמנותו לדוד הניעה אותו להסכים למלא את התפקיד הנורא שדוד הטיל עליו, למרות שבמקרים אחרים גילה יואב לא אחת עצמאות ניכרת . כך, למשל, בסיומו של מרד אבשלום הרג יואב במו ידיו את אבשלום בן המלך, בניגוד להוראתו המפורשת של דוד . ואולם, במקרה הנוכחי הוא הבין כנראה את מצוקתו של דוד, ואולי הגיע גם הוא למסקנה שזה המוצא היחיד מהסבך . מכל מקום, התנ"ך אינו מייחס לו אחריות לרצח . לאחר מותו של דוד החליט בנו, שלמה, לחסל את יואב, שתמך בהמלכת מתחרהו, אדוניהו בן חגית . שלמה ייחס את ההרג לצוואת דוד . למעשה, ספק אם היתה צוואה כזו . אך גם בצוואה וגם בהוראת הרצח שנתן שלמה לבניהו דובר על כך שיואב נענש על הריגת אבנר בן נר ועל הריגת עמשא בן יתר ( מלכים א פרק ב ) . לא דוד ולא שלמה העזו לייחס לו את רצח אוריה, שכן בעניין אוריה רק מילא יואב את פקודתו של דוד המלך . בעיני הדין המודרני, היתה זו פקודה בלתי ‑ חוקית בעליל, וקיומה של פקודה כזו אינו שולל את אחריותו של יואב . הדעת גם נותנת שלפי תפיסת האחריות הבסיסית שבמקרא, אחראי גם יואב * לרצח שביצע לפי הוראתו של דוד . עוד אציין באשר ליואב כי בד...
To the book |
|
|