|
|
מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" ( שמואל א יז, 26 ) . הוא פונה לשאול, מבקש להתמודד עם הפלשתי ומשכנעו כי יש בכוחו לעשות כן . שאול מציע לו את חרבו ושריונו, אולם הנער דוד, שלא למד מלחמה, אינו יכול ללכת בהם . במקומם הוא לוקח חמישה חלוקי אבנים ומתייצב מול הפלשתי . גוליית בז לו ומוסיף דברי חרפות . דוד משיב לו כי הוא בא "בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" ( פסוק 45 ) . בקרב שניטש קלע דוד אבן שפגעה במצחו של גוליית והלה נפל ארצה . דוד שלף את חרבו של גוליית וכרת בה את ראשו . הסיפור מסתיים בכך שהפלשתים ראו "כִּי ‑ מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ", בעוד בני ישראל דולקים אחריהם ומפילים בהם חללים . בעקבות אירוע זה נשאר דוד בחצרו של שאול . דוד וגוליית ( גוסטב דורה ) דוד וגוליית ת הכרעה משפטית באמצעות קרב 69 משנבחן הסיפור לפרטיו הוא מעורר קשיים לא מעטים . בפרק הקודם לפרשת גוליית ( שמואל א טז ) מסופר ששאול ביקש שיביאו לו "אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן" . אחד הנערים המליץ לפניו על דוד שהוא "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהֹוָה עִמ...
To the book |
|
|