|
|
ד ו ר ו ן נש ר 76 בלעדיהם . אתה נשאר רק בעצם עם געגוע . אתה יודע שאיכשהו במכונית, בדרך הביתה, הם מדברים עליך . ואומרים שאתה לא יודע להסביר מה לא בסדר איתך . הם יודעים להסביר לך יפה- יפה מצבים שהיו להם או לקרוביהם כשהם היו בבית חולים אחרי איזה תאונה נוראית או איזה פיגוע "שאתה לא יודע מה היה שם אפילו ! וכמה נפגעים היו ! המצב קשה מאוד ! " כולם מסביב יודעים לספר על מקרים שהיו ממש קשים והכול נגמר איכשהו בסדר . אתה רק שוכב שם ומקשיב . המון רעש . אבל לפחות הם מרגישים טוב עם עצמם . ח . ארוחת הערב היא חוויה לגמרי שונה מזאת של ארוחת הבוקר או הצהריים . יש משהו נעים וכמעט מפויס באוויר של בית החולים . פתאום המנות הן גדולות יותר, ו"אתה רוצה עוד ביצה ? קח . אתה רוצה עוד סלט או קוסקוס ? קח . עוד מרק מעל ? " כאילו אין שום איום . כל מי שנשאר בבית חולים יודע שהלילה הגדול עוד לפנינו . אבל יש לנו את הזמן-מגירה שאיכשהו הדברים במקום . זה האור וזו איזה מין תחושה שהרע מכול איכשהו מאחורה . הצרות הלכו . מי שהתלונן — זה לא עכשיו . בארוחת הערב הצוות הוא זה שמחלק גם אוכל, וזה נחמד . שואלים אותך אם אתה רוצה קלמנטינו...
To the book |
|
|