חלק ראשון: לשון

23 אין אתה יכול לקרוא את מה שאתה בעצמך ניסחת בעצם הכתיבה שלך קטעים שהכתבתי כל בוקר מתשע עד עשר לעדינה שריד, במסגרת ריפוי בעיסוק : 1 . להסביר לגבי יד ימין ויד שמאל . 2 . לתכנן מה אני רוצה להגיד ( אסור לך לרצות יותר מדי, זה אלף-בית ) משתי סיבות : אתה תתעייף מהר מדי, ואז הלך הכול באמצע . נגמר . והסיבה השנייה : כי זה יותר מדי דברים לארגן . 3 . בהנחה שאתה כבר יודע איך להגיד, שזה הרבה, אז יש את ההתמצאות על המקשייה . וזה כבר עולם עם המון רמזים . ידעתי פעם . זה הולך בתיאום עם המקשייה שבסרגל הכלים . כל זה מביא אותך לכלל הראשון : "אתה תתעייף מהר מדי" . אבל נניח שאתה עקשן, וזה גם קצת אחרי ההלם הראשון שאתה עם אוטם "שריר" המוח . אז בסדר, אתה מתעקש על מה שהחלטת . אתה מנסח את המשפט הראשון . אתה מנסה שיהיו בו כמה שפחות ד ו ר ו ן נש ר 24 מילים מחברות, כי זה הכי מבלבל . זה עושה לך מסך ערפל . אין סיכוי שאתה תגיע לסוף המשפט הזה . כאן אתה בעצם מגיע לכלל השני : "זה יותר מדי דברים לארגן" . כבר במשפט השני או השלישי מסתבר שיש לך המון דברים שאתה צריך לארגן . הם יוצאים משליטתך . כבר יש מילות קשר שאתה לא יודע מספ...  To the book